הכומתה של גבעתי: הסיפור המלא מאחורי הצבע הסגול וההיסטוריה המפוארת של החטיבה

חטיבת גבעתי, על לוחמיה עטורי הכומתה הסגולה, היא אחת מיחידות החי"ר (חיל רגלים) המרכזיות והמוערכות ביותר בצה"ל. הכומתה הסגולה הפכה לסמל אייקוני, לא רק עבור החטיבה עצמה, אלא עבור רוח הלחימה, המקצועיות והמורשת הענפה של לוחמיה. היא מייצגת היסטוריה ארוכה, שהחלה עוד לפני קום המדינה, נקטעה, ונולדה מחדש בעוצמה אדירה. במאמר מקיף זה, נצלול לעומק הסיפור מאחורי הצבע הייחודי, נתחקה אחר גלגוליה ההיסטוריים של החטיבה, ונבין מה הופך את גבעתי למה שהיא כיום – חוד החנית של צה"L.

נקודות מרכזיות

• הצבע הסגול: הכומתה הסגולה של גבעתי אומצה רשמית עם הקמתה מחדש של החטיבה בשנת 1983.
• האגדה והאמת: הסיפור הנפוץ על דיו סגול שנשפך על כומתות אדומות הוא ככל הנראה אגדה. הצבע נבחר במכוון כדי ליצור זהות ייחודית לחטיבה החדשה.
• היסטוריה כפולה: לחטיבת גבעתי שני גלגולים. הראשון כתש"ח (חטיבה 5), שלחמה בקרבות הבלימה הקריטיים במלחמת העצמאות, והשני כחטיבת חי"ר סדירה שהוקמה ב-1983.
• מורשת קרב: גבעתי המודרנית לחמה בכל המבצעים והמלחמות המרכזיות מאז שנות ה-80, בעיקר בגזרות לבנון ועזה, ופיתחה מומחיות ייחודית בלוחמה בשטח בנוי.
• הכנה לשירות: מסע הכומתה והשירות התובעני בגבעתי דורשים מהלוחמים מוכנות פיזית ומנטלית, וכן הסתמכות על ציוד איכותי ואמין שיעמוד באתגרים.

מהו הסיפור המפורסם ביותר מאחורי הצבע הסגול של גבעתי?

הסיפור המפורסם, והאהוב ביותר בקרב החיילים, הוא אגדה אורבנית צה"לית קלאסית. על פי המיתוס, בשנות ה-80 המוקדמות, כאשר הוחלט על הקמת החטיבה, הוזמן עבורה משלוח של כומתות אדומות (שכבר היו בשימוש הצנחנים). במהלך ההפלגה ארצה, התרחשה תאונה במחסן האונייה, ודיו סגול שנשמר בסמוך נשפך על הכומתות, צובע את כולן בסגול עמוק. כשנפרק המשלוח בנמל, הבינו בצה"ל את הטעות, אך משיקולי חיסכון ותקציב ("צבא עני"), הוחלט לא לזרוק את הכומתות הפגומות אלא להעניק אותן לחטיבת החי"ר החדשה שהוקמה – גבעתי.

זוהי אגדה משעשעת שמסופרת עד היום בהווי החטיבתי, אך אין לה כל ביסוס במציאות. היא מוסיפה נופך של מקריות ו"ישראליות" לבחירת הצבע, אך האמת פשוטה, ועם זאת משמעותית, הרבה יותר. האגדה הזו, כמו אגדות צבאיות רבות, משרתת מטרה של בניית מורשת וייחודיות, גם אם היא בדיונית.

אז מדוע הכומתה של גבעתי באמת סגולה?

התשובה האמיתית לבחירת הצבע הסגול נעוצה בצורך בבידול וביצירת זהות ייחודית. בשנת 1983, כאשר הוחלט על הקמת חטיבת גבעתי מחדש כחטיבת חי"ר סדירה, רוב הצבעים ה"קלאסיים" כבר היו תפוסים על ידי חטיבות אחרות: אדום לצנחנים, חום לגולני, שחור לשריון וירוק כהה לנח"ל (שהוקם זמן קצר לפני כן).

מקימי החטיבה, ובראשם המח"ט הראשון יהודה דובדבני, חיפשו צבע שיהיה ייחודי, בולט ובעל משמעות. הצבע הסגול, שאינו צבע יסוד, בלט בשונותו. הוא נתפס כצבע "מלכותי" (Aristos), המשדר יוקרה, עוצמה וייחודיות. הבחירה בסגול הייתה הצהרה: לא מדובר בעוד חטיבת חי"ר, אלא בחטיבה חדשה, שונה, שתציב סטנדרט חדש. ההחלטה התקבלה באופן רשמי, והצבע הסגול הפך מאז למזוהה באופן מוחלט עם לוחמי גבעתי, סמל לגאוות יחידה חזקה ולמסורת חדשה-ישנה.

מתי הוקמה חטיבת גבעתי לראשונה?

חטיבת גבעתי המקורית, שנקראה אז "חטיבה 5", הוקמה באופן רשמי בדצמבר 1947, עוד לפני הכרזת המדינה, כחלק מ"ההגנה". היא הייתה אחת משש חטיבות החי"ש (חיל השדה) הראשונות שהוקמו כדי להגן על היישוב היהודי עם פרוץ מלחמת העצמאות. מפקדה הראשון והמיתולוגי היה שמעון אבידן, שהטביע בה את חותמו כלוחם נועז ואיש אדמה.

גבעתי של תש"ח הורכבה בעיקר מתושבי תל אביב ודרום הארץ, והופקדה על המרחב שבין תל אביב לנגב. לוחמי החטיבה, שהיו מצוידים בנשק דל ובתנאים קשים, נשאו על כתפיהם משימות קריטיות להישרדות המדינה הצעירה. הם לחמו בקרבות מרים לפריצת הדרך לירושלים (במסגרת מבצע "נחשון"), אך עיקר תהילתם הגיעה מהקרבות לכיבוש יפו, מבלימת הפלישה המצרית באזור גשר "עד הלום" (ליד אשדוד של היום) וניצנים, ומהגנה עיקשת על יישובי הדרום.

החטיבה כללה יחידות מפורסמות, כמו גדוד 51 (שלימים עבר לגולני), גדוד 52, 53, 54 ו-55. אולי המפורסמת מכולן הייתה יחידת הקומנדו "שועלי שמשון", יחידת ג'יפים חמושים שביצעה פשיטות נועזות בעורף האויב המצרי וזרעה הרס ובלבול. פעולות אלו היו קריטיות במיוחד במבצע "יואב" לכיבוש באר שבע ושחרור הנגב, שם הוכיחה גבעתי את יכולותיה ההתקפיות והטקטיות.

מדוע פורקה חטיבת גבעתי המקורית?

בתום מלחמת העצמאות, עם התבססותו של צה"ל כצבא סדיר, עבר הצבא תהליך של ארגון מחדש מקיף. חטיבות הפלמ"ח פורקו, ומבנה הצבא השתנה מצבא המבוסס על מיליציות אזוריות לצבא סדיר ומערך מילואים מאורגן. חטיבת גבעתי (חטיבה 5) הפכה לחטיבת מילואים.

בשנת 1956, לאחר מבצע קדש, כחלק מתהליך נוסף של ארגון מחדש והתמקצעות בצה"ל, הוחלט לפרק את החטיבה באופן רשמי. גדודי המילואים שלה פוזרו בין חטיבות אחרות (כמו חטיבה 11 וחטיבה 14), ושמה של "גבעתי" ההיסטורית נותר בספרי ההיסטוריה ומורשת הקרב. במשך קרוב ל-30 שנה, השם "גבעתי" היה סמל למורשת תש"ח המפוארת, אך לא יחידה פעילה בשטח.

מדוע ומתי הוקמה חטיבת גבעתי מחדש?

הצורך בהקמת חטיבת גבעתי מחדש נולד מלקחי מלחמת יום הכיפורים (1973) ומלחמת לבנון הראשונה (1982). מלחמות אלו הדגישו את הצורך הגובר בכוחות חי"ר סדירים, איכותיים וזמינים, המסוגלים להתמודד עם אתגרי לוחמה מודרניים, במיוחד לוחמה בשטח בנוי ולוחמת גרילה. צה"ל, שהתבסס רבות על כוח השריון, הבין כי יש לחזק משמעותית את זרוע החי"ר הסדירה.

בשנת 1983, בעיצומה של מלחמת לבנון, הוטלה המשימה על אלוף-משנה יהודה דובדבני. הוחלט להקים חטיבת חי"ר סדירה חדשה, החמישית במספר (אחרי גולני, צנחנים, נח"ל וכפיר שהייתה אז בהקמה), והוחלט לקרוא לה "גבעתי" – כמחווה לאותה חטיבת תש"ח היסטורית, ובכך ליצור גשר בין הדורות.

החטיבה החדשה הוקמה על בסיס גדוד "שקד", שהיה עד אז סיירת פיקודית של פיקוד הדרום, ואליו צורפו מתגייסים חדשים. כך נולדו גדודי החטיבה: גדוד "צבר" (שהתבסס על גרעיני נח"ל), גדוד "רותם" (שהתבסס על יוצאי שקד ומתגייסים חדשים), וגדוד "שקד" שהפך לגדוד חי"ר רגיל. מאוחר יותר הוקמה גם סיירת גבעתי, שאימצה את שמה ההיסטורי "שועלי שמשון". עם הקמתה, קיבלה החטיבה את הכומתה הסגולה הייחודית שלה, והחלה את דרכה המבצעית המודרנית.

מהו מסע הכומתה של גבעתי ואיך הוא קשור לציוד?

מסע הכומתה הוא אירוע השיא במסלול ההכשרה המפרך של לוחם גבעתי. זהו המסע האחרון, הארוך והקשה ביותר, שאורכו עשרות קילומטרים (לעיתים 60 ק"מ ויותר), אותו צועדים הלוחמים הצעירים לאחר שמונה חודשי הכשרה (טירונות ואימון מתקדם). המסע מסמל את המעבר מטירונים ללוחמים מן המניין. הוא נערך לרוב באזור הדרום, בתוואי שטח מאתגר, ומסתיים בטקס מרגש (לרוב באתר "החץ השחור" ליד קיבוץ מפלסים או בגבעת התחמושת בירושלים, תלוי בתקופה), שבו מוענקת ללוחמים הכומתה הסגולה הנכספת על ידי מפקדיהם ובני משפחותיהם.

מסע כומתה, במיוחד בחטיבת חי"ר כמו גבעתי, הוא מבחן קצה פיזי ומנטלי. הלוחמים נושאים על גופם עשרות קילוגרמים של ציוד לחימה מלא, כולל אפוד, נשק, מחסניות, מים ואלונקות. המסע בודק את חוסנם, את כושר הספיגה שלהם, ובעיקר את ערך הרעות והנשיאה המשותפת באלונקה.

כאן בדיוק נכנס לתמונה נושא הציוד האישי. הצלחה במסע כזה, ולמעשה בשירות קרבי כולו, תלויה באופן קריטי באיכות הציוד שהחייל נושא. זה מתחיל בדברים הקטנים: גרביים צבאיות איכותיות שימנעו שלפוחיות וינדפו זיעה, חולצה תרמית מנדפת שתשמור על חום הגוף בלילות הקרים של המדבר, או תחתונים נוחים שלא יגרמו לשפשפות. זה ממשיך בציוד טקטי משלים: פנס ראש אמין לניווטים, אולר או כלי רב-תכליתי לפתיחת קופסאות שימורים בשטח, ורצועת נשק נוחה שתחלק נכון את המשקל.

חייל שהציוד שלו לא עומד במשימה – שהתיק שלו נקרע, שנעלי הצבא (שקיבל מהצבא) לוחצות, או שהגרביים שלו רטובות – יתקשה הרבה יותר לסיים את המסע. לכן, מתגייסים רבים ומשפחותיהם מבינים כיום שהשקעה בציוד איכותי היא לא מותרות, אלא הכרח. רכישת ציוד משלים ואיכותי ממקור אמין כמו אתר החייל ציוד לחיילים ומטיילים היא הדרך להבטיח שהחייל יוכל להתמקד במשימה, ולא במאבק בציוד שלו. ההכנה הנכונה לשירות, שכוללת ציוד אישי מותאם, היא ההבדל בין לוחם ש"סוחב" את המסע לבין לוחם שמוביל אותו.

באילו מלחמות ומבצעים מרכזיים השתתפה גבעתי המודרנית?

מאז הקמתה מחדש ב-1983, חטיבת גבעתי ניצבת בחזית הפעילות המבצעית של צה"ל, וצברה מורשת קרב עשירה ומפוארת.

• שנות ה-80 וה-90: לבנון והאינתיפאדה הראשונה: מיד עם הקמתה, נכנסו גדודי החטיבה לפעילות מבצעית ברצועת הביטחון בלבנון. הלוחמים הצעירים נדרשו להתמודד עם מציאות חדשה של לוחמת גרילה, מטעני צד, מארבים וקרבות מול ארגוני טרור, ובראשם חזבאללה. במקביל, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-1987, גבעתי הייתה מהכוחות המרכזיים שהתמודדו עם הפרות הסדר והטרור בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה. החטיבה פיתחה תורות לחימה (תור"ל) להתמודדות עם האתגרים החדשים, שילוב של פעילות ביטחון שוטף (בט"ש) ומבצעים כירורגיים.
• שנות ה-2000: האינתיפאדה השנייה ורצועת עזה: האינתיפאדה השנייה ("גאות ושפל"), שפרצה בשנת 2000, הפכה את רצועת עזה לגזרת הפעילות המרכזית והקטלנית ביותר של גבעתי. החטיבה הובילה אינספור מבצעים במחנות הפליטים הצפופים של הרצועה, נלחמה בטרור המתאבדים, בפיגועי הירי ובירי הרקטות. תקופה זו הייתה רצופת אירועים קשים, כולל "אסון הנגמ"שים" בציר פילדלפי ובשכונת זייתון בעזה ב-2004, אירועים קשים שעיצבו את אופייה של החטיבה אך גם גבו מחיר כבד. הלוחמים פיתחו מומחיות חסרת תקדים בלוחמה בשטח בנוי (לש"ב), התמודדות עם מנהרות וירי נ"ט.
• מלחמת לבנון השנייה (2006): במלחמת לבנון השנייה, לחמה חטיבת גבעתי בגזרה המזרחית והמרכזית של דרום לבנון. הלוחמים השתתפו בקרבות קשים בכפרים כמו מרכבא, קנטרה ועוד, טיהרו קיני מחבלים, איתרו אמצעי לחימה והשמידו תשתיות טרור. החטיבה הפגינה יכולות גבוהות והשיגה את יעדיה, תוך שהיא מביאה לידי ביטוי את הניסיון המבצעי העצום שצברה.
• מבצעי עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן (2008-2014): גבעתי הייתה כוח מרכזי בכל סבבי הלחימה הגדולים ברצועת עזה. ב"עופרת יצוקה" (2008-09), הובילה החטיבה את הלחימה באזורים צפופים בעיר עזה, תוך התמודדות עם ירי נ"ט ומטענים. ב"צוק איתן" (2014), החטיבה פעלה באזור רפיח, והייתה בחזית המאמץ לאיתור והשמדת מנהרות התקפיות שחצו לשטח ישראל. במהלך המבצע, התרחש קרב קשה ברפיח שבו נפל סגן הדר גולדין ז"ל, יחד עם מפקד הסיירת רס"ן בניה שראל ז"ל וסמ"ר ליאל גדעוני ז"ל. סיירת גבעתי, בפיקודו של עופר וינטר, זכתה לציון לשבח על פעילותה במבצע זה.
• שנות ה-2010 ועד היום (מבצע "חרבות ברזל"): בין המבצעים הגדולים, גבעתי ממשיכה לבצע פעילות בט"ש אינטנסיבית בכל הגזרות. עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" באוקטובר 2023, הייתה חטיבת גבעתי מהראשונות להיכנס לתמרון הקרקעי ברצועת עזה. לוחמי החטיבה נלחמו בקרבות גבורה עזים בצפון הרצועה, בבית חאנון, בג'באליה ובהמשך בחאן יונס וברפיח, כשהם מטהרים מרכזי טרור, משמידים תשתיות אויב ומנהרות, והכל תחת אש כבדה. המלחמה שוב הדגישה את מרכזיותה של החטיבה, את חוסנם של לוחמיה ואת יכולותיהם המקצועיות בלחימה המורכבת ביותר.

מה מייחד את חטיבת גבעתי כיום?

חטיבת גבעתי של היום היא חטיבת חי"ר מודרנית, קטלנית ורב-זירתית, בעלת אופי ייחודי. החטיבה מזוהה מאוד עם הדרום – בסיס האימונים החטיבתי (בא"ח) נמצא בהר קרן שבנגב, והחטיבה "אימצה" את העיר אופקים.

מבחינה מבצעית, החטיבה מחזיקה במומחיות ייחודית בלוחמה בשטח בנוי ובלוחמה זעירה (מיקרו-טקטיקה), תוצאה של שנות לחימה ארוכות ברצועת עזה. היא כוללת שלושה גדודי חי"ר סדירים:

1. גדוד "צבר" (424): הגדוד הראשון שהוקם בחטיבה.
2. גדוד "רותם" (435): בעל מורשת ארוכה שמקורה ביחידת "שקד" ההיסטורית.
3. גדוד "שקד" (432): הגדוד שהיווה את הבסיס להקמת החטיבה.

גולת הכותרת של החטיבה היא סיירת גבעתי (גדס"ר 846), המאגדת תחתיה את "שועלי שמשון" (פלוגת הסיור – פלס"ר), פלוגת החבלה וההנדסה (פלחה"ן), ופלוגת הנ"ט (פלנ"ט "עורב"). הסיירת נחשבת לאחת מיחידות הקומנדו המובילות בצה"ל, המתמחה במבצעים מיוחדים, ניווט, לוחמה בטרור וסיור בעומק האויב.

סמל החטיבה, המשלב שועל (כמחווה ל"שועלי שמשון") וחרב, יחד עם ההמנון "אני גבעתי", מבטאים את גאוות היחידה העצומה של לוחמיה. להיות "גבעתניק" זה לא רק לחבוש כומתה סגולה – זו מחויבות למורשת של לחימה, רעות, נחישות ועמידה במשימה בכל מחיר.

מתגייסים לגבעתי? שאלות ותשובות חיוניות להכנה

ההכנה לגיוס קרבי, ובמיוחד לחטיבה תובענית כמו גבעתי, מעלה שאלות רבות. ריכזנו עבורכם את השאלות החשובות ביותר, עם דגש על הציוד שיהפוך את השירות שלכם לקל ויעיל יותר.

שאלה: אני מתגייס לגבעתי בקרוב, מה הדבר הכי חשוב שאני צריך לקנות?

תשובה: צה"ל מספק את הציוד הבסיסי בבקו"ם, אך השירות בשטח דורש יותר. ההשקעה החשובה ביותר היא במה שנוגע ישירות לגוף שלך. בראש ובראשונה – כפות הרגליים. מומלץ בחום לרכוש חבילת גרביים צבאיות איכותיות, מנדפות זיעה ואנטי-בקטריאליות. הן יצילו אתכם משלפוחיות במסעות. בנוסף, ביגוד תרמי טוב (גופיות וחולצות) לחורף, ותחתונים נוחים ללא תפרים למניעת שפשפות. ציוד אישי כמו שעון שטח עמיד (שעון "שַבְּתָ"ז), פנס ראש איכותי ואולר טוב הם דברים שתמצאו את עצמכם משתמשים בהם יום יום.

שאלה: איפה אני מוצא את כל הציוד למתגייס במקום אחד?

תשובה: במקום לרוץ בין חנויות שונות, הפתרון היעיל ביותר הוא למצוא ספק אחד שמתמחה בחיילים. אתר "החייל" מציע בדיוק את זה – חבילות גיוס משתלמות במיוחד שמכילות את כל מה שמתגייס צריך. החבילות האלו מורכבות מתוך הבנה עמוקה של צרכי הלוחם בשטח, וכוללות הכל, החל מביגוד בסיסי, דרך מוצרי היגיינה וטואלטיקה לשטח, ועד לציוד טקטי משלים. זה חוסך זמן, כסף, ומבטיח שלא שכחתם שום דבר חיוני.

שאלה: האם אני באמת צריך לקנות כומתה משלי?

תשובה: את הכומתה הסגולה המיוחלת תקבלו בטקס מרגש בסוף מסע הכומתה. זוהי הכומתה "הרגילה" שלכם. עם זאת, לוחמים רבים אוהבים להחזיק כומתה נוספת, מכמה סיבות: כומתת "דיגום" ייצוגית יותר לטקסים ויציאות הביתה, או כומתה שכבר "מגולחת" (מוכנה ללא השערות העודפות) ונראית טוב יותר. באתר "החייל" תוכלו למצוא כל סוגי הכומתות בצה"ל, כולל הכומתה הסגולה האהובה, כך שתמיד תהיה לכם אחת רזרבית ומוכנה.

שאלה: מה לגבי ציוד לטיולים וקמפינג בסופי שבוע?

תשובה: השירות הקרבי ילמד אתכם לאהוב את השטח (או לפחות לכבד אותו). הידע והניסיון שתצברו יהפכו אתכם למטיילים ו"קמפריסטים" טובים יותר. הציוד הצבאי והציוד לטיולים חופפים במידה רבה: שניהם צריכים להיות אמינים, קלי משקל ועמידים. אתר "החייל" הוא לא רק חנות לציוד צבאי; הוא מרכז לכל מה שקשור לציוד שטח, קמפינג וטיולים. בין אם זה תיק גב איכותי, ערכת קפה, אוהל, שק שינה או אמצעי בישול שדה – תמצאו שם את כל מה שצריך כדי לקחת את אהבת השטח מהצבא לאזרחות.

סיכום: יותר מסתם צבע

הכומתה הסגולה של גבעתי היא הרבה יותר מפיסת בד צבועה. היא חוט מקשר בין דורות. היא מקשרת את לוחמי תש"ח של שמעון אבידן, "שועלי שמשון", שבגופם ובדמם הבטיחו את קיום המדינה, לבין הלוחמים הצעירים של היום, הנלחמים בסמטאות עזה ועל גבול הצפון.

הבחירה בצבע הסגול, שנועדה ליצור זהות ייחודית, הצליחה מעל ומעבר. היא יצרה סמל של מצוינות, של נחישות, של חטיבה שקמה מחדש והפכה לאחת הטובות והמובילות בצה"ל. עבור אלפי חיילים ובני משפחותיהם, הצבע הסגול מייצג בית, משפחה לוחמת, וגאווה אינסופית. זוהי מורשת שנכתבת כל יום מחדש, בזיעה, באבק ובמסירות נפש, על ידי הלוחמים שנושאים אותה בגאון על ראשם.