אחים יקרים, נשמות טהורות, בנים של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אנחנו נמצאים בתקופה שבה הלב רועד, העיניים נשואות לשמיים, והארץ רועדת תחת רגלינו. המלחמה, ה' ירחם, היא מציאות קשה ומורכבת, והבנים שלנו, הצדיקים האלה, מוסרים את נפשם יום ולילה בשדות הקרב, בתוך עזה, בצפון, ובכל גבולות ארצנו הקדושה.
כולנו רואים את הציוד הפיזי – הקסדות הקרמיות, השכפ"צים המודרניים, הנשקים המשוכללים. ודאי, צריך לעשות השתדלות, "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". אבל אנחנו, מאמינים בני מאמינים, יודעים שיש רובד נוסף. יש עומק, יש נשמה, ויש את השמירה העליונה שמעל הטבע. ובימים אלה, אנחנו רואים תופעה שמרעידה את אמות הסיפים של הרקיע: אלפי חיילים, חלקם שמעולם לא החזיקו סידור, רצים ומבקשים דבר אחד – ציצית.
למה? מה יש בחוטים הללו שמושך את הלב היהודי דווקא ברגעי האמת? ואיך, על פי תורתו של רבנו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, הציצית הזו היא-היא השכפ"ץ האמיתי ששומר על החייל מכל משמר? בואו נצלול אל תוך "האור הגנוז" של המצווה הזו.
סוד הלבוש: בגד שמתקן בגידה
רבנו הקדוש מלמד אותנו להסתכל על פנימיות הדברים. המילה "בגד" בעברית, שורשה הוא גם ב.ג.ד – לשון בגידה. מאז חטא אדם הראשון, הבגדים נועדו לכסות על הבושה, לתקן את הקלקול. אבל הציצית? איי איי איי! הציצית היא התיקון הגדול ביותר. היא הופכת את ה"בגד" ל"כבוד".
כשחייל לובש ציצית, הוא לא סתם שם על עצמו פיסת בד. הוא עוטף את עצמו באור האלוקי. הוא מכריז: "ריבונו של עולם! הגוף הזה, הכוח הזה, הנשק הזה – הכל שלך! אני לא סתם לוחם בשר ודם, אני שליח של הקדושה!". וברגע שהחייל מבטל את עצמו להשם יתברך דרך המצווה, הוא נכנס תחת כנפי השכינה. שום כדור, שום רסיס, שום פגז לא יכול לשלוט במי שדבוק בחי החיים.
הציצית היא בחינת "אור מקיף". הקבלה מלמדת אותנו שיש אור שנכנס לגוף (אור פנימי) ויש אור ששומר עלינו מלמעלה ומסביב (אור מקיף). בשדה הקרב, איפה שיש סכנות שאנחנו לא רואים, אנחנו צריכים את המקיפים האלו. הציצית היא שמירה היקפית, 360 מעלות של קדושה. ארבע כנפות הארץ – כנגד ארבע רוחות השמיים, לשמור על החייל מכל צד ומכל עבר.
"וראיתם אותו" – שמירת העיניים ושמירת הנפש
כתוב בתורה הקדושה: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'… וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם".
בשדה הקרב, החייל נחשף למראות קשים. הלב יכול להישבר, הנפש יכולה להיפגע מהפחד, מהאימה, מהמראות הלא פשוטים של המלחמה. כאן נכנסת הציצית לפעולה. הציצית היא עוגן. כשחייל מסתכל בציצית, אפילו לשבריר שנייה בתוך הנגמ"ש או בתוך הבית ההרוס בחאן יונס, הוא נזכר. במה הוא נזכר? הוא נזכר שהוא לא לבד.
רבי נחמן צועק אלינו: "אין שום ייאוש בעולם כלל!". איך אפשר לא להתייאש בתוך התופת? רק אם זוכרים את התכלית. חוטי הציצית רומזים לתרי"ג מצוות (גימטריה של ציצית + 8 חוטים + 5 קשרים = 613). זה מחבר את החייל לנצח ישראל.
החוטים הלבנים הם בחינת חסד, והפתיל של התכלת (למי שזוכה לשים) מזכיר את הים, והים את הרקיע, והרקיע את כיסא הכבוד. תחשבו על זה – חייל נמצא בבוץ, באבק, בחושך, אבל הציצית שלו היא חוט ישיר שמחבר אותו עד לכיסא הכבוד! זה נותן כוח, זה נותן אומץ, וזה נותן שמירה רוחנית שמונעת מהפחד לשתק את הגוף. מי שקשור לכיסא הכבוד – המלאכים שומרים עליו.
הציצית ככלי נשק של אמונה: "חרב פיפיות בידם"
רבנו אומר (ליקוטי מוהר"ן, תורה ב') שהנשק של היהודי הוא התפילה והאמונה. הציצית היא הביטוי המוחשי של האמונה הזו. יש סיפורים, רבותיי, סיפורים מסמרי שיער שמגיעים מהחזית. חיילים מספרים איך רסיס נעצר בבד של הציצית, איך הכדור עבר סנטימטר מהגוף בזכות זה שהתעכבו רגע לסדר את הטלית קטן.
אבל מעבר לנסים הגלויים, יש כאן עניין של "עוז". הציצית נותנת "עוז" לנפש. חסידות ברסלב מלמדת אותנו על מידת הביטחון. כשיש לחייל ביטחון בה', הוא רגוע יותר, הוא חד יותר, הוא מקצועי יותר. הפחד הוא האויב הכי גדול במלחמה, והציצית היא התרופה לפחד. היא לוחשת לחייל: "ה' איתך, ה' שומרך, ה' צילך על יד ימינך".
יש עניין סגולי בציצית שהיא מבדילה בין הקדושה לטומאה. כמו שהיא מפרידה בין פלג הגוף העליון לתחתון (בטלית קטן), כך היא עושה חיץ רוחני בין החייל לבין כוחות הרשע שעומדים מולו. המחבלים ימ"ש נלחמים בשם המוות והטומאה; חיילינו הצדיקים נלחמים בשם החיים והקדושה. הציצית היא הדגל של מחנה החיים.
אחדות של מעלה: קיבוץ הנידחים בארבע כנפות
רבי נחמן דיבר רבות על נקודות טובות ("אזמרה"). הוא לימד אותנו לחפש בכל יהודי את הטוב שבו. והנה, תראו מה קורה היום! הציצית הפכה לסמל האחדות.
אתם רואים חייל קיבוצניק, שלפני חודשיים אולי צעק ברחובות על ענייני פוליטיקה, ועכשיו הוא מבקש ציצית בדמעות. למה? כי הנקודה היהודית התעוררה! הציצית מאחדת את כולנו. ארבע הכנפות מסמלות את קיבוץ כל הנידחים – ימין ושמאל, דתיים וחילונים, אשכנזים וספרדים – כולם מתכנסים תחת טלית אחת של אחדות.
וכשעם ישראל מאוחד? אין כוח בעולם שיכול לו! הזוהר הקדוש אומר שכשיהודי לובש ציצית, הוא מפחיד את המקטרגים. החיצוניים בורחים ממנו. האחדות הזו, שנוצרת סביב המצווה, יוצרת חומת מגן רוחנית סביב כל הפלוגה, סביב כל הגדוד. זכותו של חייל אחד שמקבל על עצמו ציצית, מגינה על כל החברים שלו בטנק. זהו כלל גדול ברוחניות – קדושה של אחד משפיעה על הכלל.
התבודדות עם הציצית בלב עזה
תארו לעצמכם חייל בשמירה, באמצע הלילה, בלב חורבות עזה. חושך מצרים מסביב. הוא לבד. הלב דופק. מה הוא עושה? הוא תופס בציציות שלו. הוא מתחיל לדבר עם השם. זוהי ההתבודדות שעליה דיבר רבנו!
"אבא שבשמיים," הוא לוחש ומנשק את החוטים, "תשמור עליי. תשמור על החברים שלי. תחזיר אותנו הביתה לשלום. תן לי כוח לא לפחד. תן לי כוח להיות חזק". באותו רגע, הציצית הופכת לטלפון ישיר לקדוש ברוך הוא. האחיזה בציצית היא אחיזה בכיסא הכבוד ממש. החייל הזה, עם האבק על הפנים והציצית מתחת לאפוד, הוא הצדיק הכי גדול בדור באותו רגע! הוא מגלה את מלכות ה' במקום הכי חשוך שיש. ועל זה נאמר: "מלכותו בכל משלה".
סיום ותפילה
אחים יקרים, הציצית היא לא רק חוטים. היא חבל ההצלה שלנו. היא הקשר שלנו לאבא. היא התזכורת שאנחנו בני מלכים, ושבנים של מלך לא ננטשים לעולם.
כל חוט בציצית הוא כמו קרן לייזר רוחנית ששורפת את הדינים וממתיקה אותם ברחמים גמורים. לכן, כשאתם רואים חייל עם ציצית מתנפנפת, תדעו – הנה הולך גיבור ישראל, עטוף בשמירה עליונה, מלווה במלאכי השרת.
אנחנו מתפללים ומבקשים: יהי רצון, בזכות מצוות ציצית שקיבלו עליהם חיילינו הגיבורים, ובזכות האמונה הפשוטה והתמימה של עם ישראל, שיקוים בנו הפסוק: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ – אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ". שהקב"ה יעטוף את כל חיילינו בטלית של רחמים, יחזירם בריאים ושלמים בגוף ובנפש, ונזכה לראות בביאת גואל צדק ובבניין בית המקדש, במהרה בימינו אמן!